פסק-דין בתיק ת"א 171313-09

מבוא

1.         תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

המנוח, הארון האני ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1954, מצא את מותו בתאונת דרכים שארעה ביום 1.11.07, בהיותו כבן 53.

2.         הנתבעת מודה בחבות על פי חוק.

3.         המנוח הותיר אחריו אשה, התובעת מס' 6 (להלן: "האלמנה"), וארבעה ילדים;

התובעת מס' 2, הארון שירז, ילידת 1983, כבת 24 במועד התאונה.

התובע מס' 3, הארון אסא, יליד 1986, כבן 21 במועד התאונה (להלן: "אסא").

התובעת מס' 4, הארון סינה, ילידת 1989, כבת 18 במועד התאונה.

התובעת מס' 5, הארון קרין, ילידת 1999, כבת 8 במועד התאונה (להלן: "קרין").

4.         התובע מס' 1 הינו עזבון המנוח בהתאם לצו הירושה (נספח ג' לתצהיר האלמנה), לאחר שהאלמנה הסתלקה מחלקה בעזבון, יורשי המנוח הינם התובעים 2-5, בחלקים שווים ביניהם.

5.         האלמנה וקרין תובעות נזקיהן כתלויות במנוח. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי למרות שבסיכומי התובעים מצויין כי האלמנה וקרין, תובעות כתלויות במנוח, בכתב התביעה נטען כי האלמנה תובעת כתלויה במנוח ולא מצויין כי קרין שהיתה קטינה במועד פטירת המנוח, תובעת אף היא כתלויה. לפיכך, טוענת הנתבעת כי יש להורות על תיקון התביעה בהתאם ולקבוע כי הסכומים שיפסקו במסגרת פסק דין זה, בתביעת התלויים, מתייחסים הן לתביעת האלמנה והן לתביעתה של קרין כתלויות במנוח - וכך אני מורה.

6.         הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הסתלקותה של האלמנה מהעזבון, הינה הסתלקות מלאכותית אשר נעשתה שלא בתום לב, לצורך התביעה ועל מנת להגדיל את סכום הפיצויים ועל כן, דינה להתבטל. אין בידי לקבל טענה זו.

האלמנה ציינה בחקירתה הנגדית כי הסתלקותה מהעזבון, נעשה למען רווחת ילדיה ומתוך דאגה לעתידם נוכח פטירת אביהם המנוח, וכדבריה: "אני יודעת מה היה חלקי והסתלקתי לטובת הילדים. אף אחד לא המליץ לי. בעלי המנוח כל הזמן דאג לילדים. חשבתי מה שאני מקבלת מהמל"ל, שארים ומה שיש לי מהפיצה, יספיק לי. חשבתי שיהיה לילדים, משהו לפחות שישאר, שיתחילו את החיים שלהם" (עמ' 13 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, כשמדובר בהסתלקות לטובת הילדים, לא ראיתי לקבל הטענה כי מדובר בהסתלקות מלאכותית שנעשתה בחוסר תום לב ולצרכי התביעה בלבד.

שכרו של המנוח

7.         המנוח עבד כמנהל עבודה, בחברה לעבודות בניין, "אבו זיד חברה לעבודות בניין בע"מ".

בהתאם לתלושי השכר שצורפו לתצהיר האלמנה, שכרו של המנוח הסתכם בסך של 8,275 ש"ח ברוטו לחודש, ולאחר ניכוי מס הכנסה, סך של 7,434 ש"ח נטו לחודש. סכום זה, בשיערוך להיום, מסתכם בסך מועגל של 9,300 ש"ח נטו לחודש (אמנם בתצהיר האלמנה ננקב שכר בסכום נמוך יותר אלא שראיתי להתייחס לנתונים העולים מתלושי השכר שצורפו כנספח לתצהיר). 

שכרה של האלמנה

8.         האלמנה ניהלה עובר לתאונה ומנהלת גם היום פיצרייה. האלמנה ציינה בתצהירה כי  השתכרותה מעיסוקה זה, הינה סך של 6,112 ש"ח לחודש, המסתכמים בשערוך להיום בסך מעוגל של כ- 7,000 ש"ח נטו לחודש (בעניין זה, כאשר צורפה שומת מס לשנת 2007 בלבד, היא שנת התאונה, ראיתי להתבסס על הצהרת האלמנה באשר לגובה השתכרותה).